האפורים
דירות דיסקרטיות
הקירות האפורים האלה, האור המת של נורות פלורסנט והריח הנצחי של קפה זול מהמכונה. יום חמישי רגיל, ליתר דיוק, זה כבר יום שישי — שתיים לפנות בוקר, ואנחנו עדיין כאן.
המעלית נשברה. האבטחה, סוקי, עזבה בלי לבדוק אם כולם יצאו. וחשבונאות, מסתבר, סיפקה טקילה ליום גשום. ולא רק טקילה-זהובה, “חוסה קוארבו”, עם מלח וליים. וכמובן, כמה קונדומים בשולחן של לנה. כנראה במקרה של אפוקליפסה תאגידית פתאומית.
החברה התאימה …
לנה, 28, רואה חשבון. ג ‘ ינג ‘ ית, עם צורות מפותלות שהיא מסתירה בקפידה מתחת לתלבושות קפדניות. אבל עכשיו הז ‘ קט מושלך, החולצה מכופתרת עם כמה כפתורים, וטקילה ומשהו כבר מתיזים בעיניה הירוקות.
מקס, 32, מחלקת מכירות. גבוה, אתלטי, עם חיוך חצוף. הוא תמיד מסתובב עם כל הבנות במשרד, אבל היום הוא דבק בלנה.
אלינה, 25, שיווק. רזה, עם תספורת קצרה ולשון חדה. עומד בפינה, לוגם טקילה ומתבונן בכולם בחיוך טורף.
סרגיי, 35, IT. חנון טיפוסי עם משקפיים, אבל מתחת לקליפה הבלתי מתוארת הזו הוא גוף יציב ומבט שכיום ברור שהוא מתעכב על אלינה יותר ממה שהוא צריך.
אני (טוב, נניח שמי דימה), 30, מנהל פרויקטים. אני יושב כאן, שותה טקילה ומבין שהלילה רק מתחיל.
לנה שופכת כוס זריקה לכולם, אצבעותיה רועדות מעט.
— היא מלקקת את שפתיה. – מכיוון שכולנו נעולים … אולי נהפוך את הלילה הזה לבלתי נשכח?
שקט. ואז אלינה צוחקת בצרידות:
יש לנו דירות נפרדות?
מקס כבר מתקרב ללנה, ידו מחליקה על מותניה.
רציתי לבדוק מה יש לך שם מתחת לחליפה המחמירה הזו.…
לנה נושכת את שפתה, אך לא מתרחקת.
ואני מסתכל על אלינה. היא מעבירה לאט את לשונה לאורך קצה כוס הזריקה, עיניה נוצצות.
מישהו צריך להתחיל…
והנה זה. הרגע שאחריו הכל ילך על האגודל.
טקילה בוערת בגרון. האוויר מחשמל.
ומישהו כבר מושיט יד למתג…
חושך.
המנורות נכבות, והמשרד שוקע בחשכה למחצה – רק אור פנסי הרחוב עושה את דרכו דרך התריסים, מצייר צללים מפוספסים על הקירות. ועכשיו באפלולית הפתאומית הזו כולם התקרבו. חם יותר. קדימה.
“לעזאזל,” צוחק מקס בצרידות.
הקול שלו נשמע ממש מאחורי הגב שלי, ואני מרגיש צמרמורת זורמת על הגב. לנה התנשמה-כנראה שהוא לא חיכה ומיד הניח את ידיו.
מקס, אתה … הקול שלה רועד, אבל אין מחאה.
אני מה? – הוא נושם את צווארה. את אמרת”לילה בלתי נשכח”.
מהחושך נשמע צליל נשיקה רטוב. ואז-גניחה שקטה.
אלינה מצחקקת:
מה שלומך, סרז’? עדיין תעמיד פנים שאתה לא מסתכל עלי בהפסקות?
סרגיי מגמגם, אבל אני שומע את הכיסא שלו חורק — הוא קם.
בוא הנה, חנון, אלינה מושכת אותו בחגורה.
אני יושב אוחז בכוס זריקה ומרגיש את הדם זורם מהמותניים ומטה. אלינה כבר פתחה את כפתור הזבוב של סרגיי, ונראה שהוא שכח איך לנשום.
לנה קוראת לי, קולה כבר רטוב מהתשוקה. – אתה פשוט יושב?
מקס עסוק בבירור בשדיה-אפשר לשמוע אותו מכה ולנה מתנשפת.
לא, לא סתם יושב, אני קם ומתקרב אליהם.
לנה שוכבת על השולחן, החצאית מונחת, ומקס כבר השיק את ידו בין רגליה.
אה, עוד אחד רוצה? – הוא מחייך.
אולי תור? – אני מציע, אבל לנה מיד תופסת את פרק כף היד שלי ומושכת אותי אליה.
או אולי… ביחד?
מקס צוחק ומתרחק, נותן לי מקום.
קדימה, תראה לי מה אתה יכול לעשות.
אני מתכופף לעבר לנה, מנשק את צווארה, מרגיש את הדופק שלה פועם. היד מחליקה מתחת לחצאית-ושם כבר רטוב.
אלוהים … היא מתכופפת.
בצד השני של השולחן, אלינה גונחת בקול רם-נראה שסרגיי מצא את הדגדגן שלה.
כן, דירות דיסקרטיות כאלה … היא נחנקת.
חושך, גופים חמים, טקילה בדם…
והבנה שזו רק ההתחלה.
מישהו מפיל קונדום על הרצפה.
מישהו קורע את החולצה שלו.
ואז לנה מושיטה אלי ולוחשת:
אתה רוצה אותי?..
אין צורך בתשובה.
הכל כבר ברור.
אצבעותיה של לנינה חופרות בשיערי כשאני כורעת לפניה על ברכיה. החצאית שלה כבר נמשכת עד הבטן ותחתוני התחרה שלה רטובים.
היא נושמת, מפזרת את ירכיה.
אני לוחץ את פני על המפשעה שלה, נושם את ניחוח הטארט של ההתרגשות, ומעביר לאט את לשוני לאורך כל החריץ שלה. לנה נרתעת וגונחת, רגליה רועדות.
מקס עומד ליד, פותח את החגורה. אני רואה שזו לא הפעם הראשונה שאתה עושה את זה.
אני לא עונה-מה שחשוב לי כרגע הוא איך לנה מתפתלת מתחת ללשון שלי, איך הדגדגן שלה פועם כשאני מתמקד בזה. היא כבר רטובה לגמרי, המיצים זורמים על ירכיה הפנימיות.
היא אוחזת בקצה השולחן, קולה מתפוצץ.
מהפינה מגיעים קולות רעשים-אלינה, כלבה, כבר יושבת על פניו של סרגיי, ונראה שהוא שכח שמלבד הכוס שלה בכלל קיים משהו בעולם.
עמוק יותר! – אלינה מפקדת, אצבעותיה בשערו.
מקס ניגש אלי מאחור, הזין שלו קשה וחם בכף ידי.
למה שלא נשתנה? – הוא נשען לכיוון האוזן שלי. אני אזיין אותה, ואתה תטפל בחבר שלי.
לנה פוקחת את עיניה, מבטה מעונן בהתרגשות.
לא אכפת לי…
מקס מיד מרים אותה מתחת לתחת ומניח אותה על השולחן. הקונדום נמתח על איבר מינו בלחיצה.
“תירגע, רואי חשבון,” הוא מצפצף, פורש את רגליה.
לנה צורחת כשהוא נכנס לתוכה בדחיפה חדה אחת.
מקס מגלגל את עיניו.
אני קם, מלקק את שפתיי-הטעם של לנה עדיין עליהם. אלינה, שמבחינה במבטי, מקשת את גבה בחושניות.
אז, דימה, תצפה או תצטרף?
סרגיי שוכב מתחתיה, פניו נוצצות, אך ברור שלא אכפת לו מהפוגה.
“בוא הנה,” אלינה מושיטה אלי, שדיה מחליקים מהחזייה.
אני עולה והיא מיד מתפרצת על הזין שלי, עוטפת את שפתיה. חם, לח, לשונה עוטפת אותי ואני גונחת.
מקס נכנס עמוק יותר ללנה, השולחן חורק תחת משקלם.
אלינה יורדת מהזין שלי, מביטה מלמטה למעלה.
רוצה להכניס אותי? – היא מלקקת.
סרגיי כבר קם, הזין שלו שוב קשה.
אולי … שלישייה? הוא מציע.
אלינה צוחקת.
סרז ‘ ה השתחרר! היא שוכבת על גבה, פותחת את רגליה. קדימה, חבר ‘ ה, מי הראשון?
אני מושך את הקונדום.
“אני,” אומר ונכנס אליה.
אלינה זורקת את ראשה, רגליה עוטפות את מותני.
כן … …
סרגיי מתקרב, מכוון את הזין שלו לפה שלה.
קח את זה לפה, הוא מצפצף.
והיא פותחת בצייתנות את שפתיה.
מקס, בינתיים, מאיץ את הקצב, לנה צורחת, ציפורניה חופרות בגבו.
אני … אני עומד לגמור … היא נחנקת.
“קדימה, מותק,” מקס תופס את ירכיה, דוחף אותה עמוק יותר.
המשרד מתמלא בגניחות, בלע, קולות עור על עור
ואני מבין-זו כבר לא סתם תנועה שיכורה.
זו אורגיה אמיתית.
והיא רק צוברת תאוצה.
לנה מתפרצת, גופה מתכופף, רגליה מכווצות את מקס.
אני גומר! לעזאזל!..
הכוס שלה פועם סביב איבר מינו, ומקס, בשאגה צרודה, דוחף לתוכה את הדחיפות האחרונות-ניתן לראות את הביצים שלו מתוחות לפני הפריקה.
אלינה, בינתיים, דחוקה ביני לבין סרגיי-הזין שלי נכנס עמוק לחור הרטוב שלה, וסרגיי מזיין אותה בשיטתיות בפה. הרוק זורם על סנטרה, עיניה מתגלגלות עם שפע של תחושות.
כן … לעזאזל עם הזונה הזאת! מקס, כבר הרוס, תופס את שערה של אלינה ומושך אותו אליו, מכניס את התחת שלה למכה שלי.
אני מחליק מהכוס שלה, ולא נותן לה להתעשת, אני לוחץ את הראש על הטבעת הצרה שלה.
תירגע דירות דיסקרטיות …
מממ!.. – אלינה מוגשת קדימה, אבל סרגיי מחזיק את ראשה, ומונע ממנה להתנתק מהזין שלו.
פי הטבעת ההדוק נכנע, מכווץ אותי בצפיפות רטובה.
לעזאזל! – אלינה נאנחת נמחצת, גופה רועד יחד עם כל תנועה שלי.
לנה, עדיין רועדת מאורגזמה, מחליקה מהשולחן וזוחלת לעברי על ברכיה. אצבעותיה חופרות בישבן שלי, דוחפות עמוק יותר.
היא לוחשת, ואז שמה את שפתיה על הביצים שלי, מלקקת אותן.
מקס, בינתיים, מצא טקילה נשכחת על השולחן-הבקבוק מתהפך, נוזל זהוב נשפך על חזה של אלינה.
ללקק! – הוא מצווה על לנה, והיא מתכופפת בקלות, מלקקת אלכוהול מעורה.
סרגיי, לא יכול לסבול את זה, תופס את אלינה בירכיים ומניע בה את הזין שלו, עכשיו היא נשתלת על שנינו בו זמנית.
אה, אה, אה! יותר מדי!.. – הצעקות שלה קורעות את האוויר, אבל אנחנו לא עוצרים.
גופים מתמזגים בקצב אחד, זיעה, זרע ומיצים מתערבבים על העור.
זה כבר לא רק סקס.
זה פאקינג חיה, מלוכלכת, מטורפת-וכולנו יודעים שאין דרך חזרה.
הכל הסתיים בפתאומיות כמו שהתחיל.
סרגיי הוא הראשון שמתפרץ לאורגזמה-גופו מתעוות, אצבעותיו חופרות בירכיה של אלינה, והוא ממלא את גרונה בגניחה צרודה בזרע חם. היא נחנקת אך בולעת כל טיפה, עיניה דומעות מתערובת של כאב והנאה.
אני יכול להרגיש את פי הטבעת שלה מתכווץ בעוויתות סביב הזין שלי וזה משגע אותי.
אני גומר! – אני שואג, דוחף לתוכו את הרעידות הסוחפות האחרונות.
אלינה נאנחת, גופה צולע, אבל אנחנו לא נותנים לה ללכת-מקס מרים אותה מתחת לחזה, ולנה מיד יורדת על ברכיה לפניה ומתחילה ללקק את המיצים המעורבים שלנו מהירכיים הרועדות שלה.
לעזאזל … זה היה … אלינה מנסה לנשום, קולה צרוד.
לעזאזל? מקס פוגע בה, מכה אותה על התחת הרטוב.
היא רק מהנהנת, לא מסוגלת להוציא מילה.
לנה זוחל הצידה, הפנים והצוואר שלה נצנוץ מזיעה וזרע. היא מסתכלת על כולנו במבט מעונן, ואז פתאום מתחילה לצחוק-בקול רם, היסטרי, כמעט מטורף.
היא נושפת, מנגבת את סנטרה בגב ידה.
סרגיי, אדום כסרטן, מתקן את משקפיו ומביט סביבו בחוסר ביטחון.
אנחנו … …
“כן, עשינו את זה,” אני מפריע לו. – ולעזאזל, זה היה טוב יותר מכל פרס.
אלינה, סוף סוף חוזרת לעצמה, עולה על רגליה הרועדות ומושיטה יד לבקבוק טקילה.
אז, חברים, עוד אחד? – קולה נשמע מתריס, אבל כבר קוראים עייפות בעיניה.
מקס תופס אותה במותניים ומושך אותה אליו.
את בטוחה שאת יכולה לעמוד בדירות נפרדות? – הוא מנשק אותה על צווארה והיא מכה אותו חלש בכתפו.
ננסה?
אבל אז נשמע צליל חד-איפשהו מרחוק המנעול לחץ.
אבטחה! – לנה לוחשת וכולנו קופאים.
שנייה-ואנחנו כבר מתפזרים, תופסים את הבגדים, מנגבים את הסימנים באצבעותינו, מנסים לסדר את עצמנו איכשהו.
אבל כשהדלת נפתחת ומאבטח מנומנם נכנס למשרד, אנחנו כבר יושבים ליד השולחנות ומעמידים פנים שאנחנו פשוט יושבים על פרויקט.
מה, אתם בסדר? הוא בוחר בשיניים.
— כן, פשוט עבדנו, — אני עונה ללא הפרעה.
הוא מביט סביבנו בספקנות-שיער פרוע, חולצות מקומטות, כתמים מוזרים על הרצפה…
הוא מושך בכתפיו. – אז לך הביתה, אחרת המנקות יגיעו בקרוב.
אנו מהנהנים בשקט וברגע שהדלת מאחוריו נסגרת, אנו פורצים בצחוק.
“ובכן, עמיתים,” אני מרים את הכוס הנשכחת על השולחן. – ללילה פרודוקטיבי?
כולם צוחקים, קופצים, ואפילו סרגיי, מסמיק, מצטרף לטוסט.
זו הייתה החברה הכי מטורפת בחיינו.
וכולנו יודעים-זה לעולם לא יישכח.
בוקר.
השמש מכה בעיניים, הראש מתפצל, אבל יש חיוך מטופש על השפתיים.
במעלית, שמתברר שתוקנה, אנו מסתכלים בשקט.
אז … זה יישאר בינינו, נכון? סרגיי שואל בחוסר ביטחון.
“כמובן,” מגחך מקס.…
שתוק! – אלינה מכה אותו על הכתף, אבל בעיניה-אותה אש כמו אתמול בלילה.
לנה לוקחת את ידי בשקט ולוחצת את אצבעותיי.
אז זה לא נגמר…
